אילו חומרים אסור לחתוך בלייזר — ואילו עובדים הכי טוב

מכונת לייזר אינה מבחינה בין חומר לחומר. היא תשרוף כל דבר שיונח תחתיה, כולל חומרים שמשחררים גזים רעילים, חומרים שמתלקחים, וחומרים שהורסים את המכונה עצמה מבפנים. ההבדל בין עבודה בטוחה לבין נזק שאינו הפיך נקבע לפני הלחיצה על “התחל” — ברגע שבו מחליטים מה מותר להכניס.

רוב התקלות שאנחנו שומעים עליהן מלקוחות אינן נובעות מהגדרות שגויות. הן נובעות מחומר שלא היה אמור להיכנס למכונה מלכתחילה — לוח שהגיע מהמוסך, שלט ישן שמישהו רצה לחדש, יריעה שנמצאה במחסן. המדריך הזה מסדר את החומרים בארבע רמות, מהאסור לחלוטין ועד למה שעובד הכי טוב, כדי שההחלטה תהיה ברורה עוד לפני שהמכסה נסגר.

ארבע הרמות — סקירה מהירה

לפני הפירוט, התמונה המלאה במבט אחד. כל חומר שתשקלו נופל לאחת מארבע הקטגוריות האלה, והתגובה הנכונה שונה בכל אחת מהן.

שתי הרמות הראשונות אינן המלצה אלא גבול. השלישית היא שיקול דעת — חומר שעובד, אם יודעים מראש מה לצפות. הרביעית היא המקום שבו כדאי להשקיע את רוב העבודה, ורוב הפרויקטים שנראים טוב בנויים ממנה. אתם תמצאו את כולם בקטגוריית חומרי הגלם ללייזר בחנות.

🔴 מסוכן לבריאות — לעולם לא

החומרים כאן משחררים בחיתוך גזים שמזיקים לבני אדם, ובחלק מהמקרים גם קורוזיביים למכונה. אין כאן “כמות קטנה” ואין “אוורור מספיק” — המסקנה היחידה היא לא להכניס אותם.

PVC — החומר שאסור יותר מכולם

בחיתוך PVC משחרר תרכובות כלור, שבמגע עם הלחות באוויר ובדרכי הנשימה הופכות לחומצה. הנזק אינו מסתכם בשאיפה: אותה חומצה מתיישבת על מסילות המכונה, על העדשות, על המראות ועל רכיבי החשמל, ומתחילה לאכול אותם. אפילוג, יצרנית מכונות הלייזר, מנסחת את זה חד: לעולם אין לחרוט או לחתוך חומר שמכיל PVC או ויניל.

מה שעושה את זה מסוכן במיוחד הוא שהנזק אינו מיידי. מכונה שחתכה PVC פעם אחת עשויה להיראות תקינה לחלוטין, ולהתחיל לקרוס חודשים אחר כך — מסילה שנתקעת, עדשה שמאבדת שקיפות, חיבור חשמלי שמתחיל לעשות בעיות. בשלב הזה כבר אף אחד לא מקשר בין הדברים.

PVC מגיע בהרבה יותר צורות ממה שנדמה: יריעות ויניל לשילוט, לוחות פורקס, צינורות, מדבקות חיתוך, ריצוף PVC, ולוחות Kydex שנפוצים בנרתיקים ובשילוט תעשייתי. כל אחד מהם עלול להגיע לסדנה בלי שיהיה כתוב עליו דבר.

עור סינתטי — המלכודת הנפוצה ביותר

הוא נראה כמו עור, מרגיש כמו עור, ונמכר לעיתים כ”דמוי עור” בלי שום ציון של החומר — אבל ברוב המקרים הוא PVC. זו כנראה הטעות הנפוצה ביותר בתחום, כי היא נעשית בתום לב מוחלט: מישהו קונה יריעה בחנות בדים, מניח שעור הוא עור, ומכניס למכונה.

מי שמזמין עור מספק שאינו מתמחה בלייזר צריך לוודא במפורש שמדובר בעור טבעי, ולא להסתמך על המראה או על המחיר. יש גם עור סינתטי מבוסס פוליאוריתן, שאינו משחרר כלור — אבל בלי אישור מפורש מהספק אין דרך לדעת באיזה משניהם מדובר, והנחת ברירת המחדל צריכה להיות הגרועה.

ABS — מה שבטוח במדפסת אינו בטוח בלייזר

ABS מפתיע רבים, כי הוא חומר מוכר וידידותי בהדפסת תלת־ממד. בלייזר הוא מתנהג אחרת לגמרי. הרכיב האקרילוניטרילי שבו מכיל חנקן, ובפירוק תרמי הוא משחרר ציאניד מימני — מה שתקן OSHA לאקרילוניטריל מציין במפורש כתוצר שעלול להשתחרר מפולימרים מהמשפחה הזו בחום.

מעבר לגז, ABS פשוט אינו מתנהג נכון תחת קרן: הוא נמס במקום להתאדות. התוצאה היא קצוות מעוותים, שאריות דביקות שנוזלות אל רשת החיתוך ומתקשות שם, ולעיתים התלקחות. גם מי שיתעלם מהצד הבריאותי לא יקבל חיתוך שאפשר להשתמש בו. מה כן אפשר לעשות בלייזר על הדפסות תלת־ממד — PLA ו-PETG, ואיזו מכונה — במדריך הלייזר להדפסות תלת־ממד.

הכלל שמסכם את הרמה

חומר שאינכם יודעים בוודאות ממה הוא עשוי — אינו נכנס למכונה. לא “ננסה בפינה קטנה”, ולא “רק חיתוך אחד לבדיקה”. ספק שאינו יודע לומר לכם מה החומר הוא ספק שצריך לחפש לו תחליף, ואם אתם מפעילים מכונה עבור לקוחות — זו גם סיבה טובה לא לקבל חומר שהלקוח מביא מהבית.

🟠 מסוכן למכונה

החומרים כאן לא בהכרח יפגעו בכם, אבל הם יפגעו בציוד — ולעיתים בעלות שגבוהה ממחיר החומר פי מאות. עדשה או שפופרת אינן פריט מתכלה, וההחלפה שלהן אורכת זמן.

חומרים מוקצפים — סכנת השריפה הגדולה ביותר

קלקר ופוליסטירן מוקצף מתלקחים כמעט מיידית במגע עם הקרן, והלהבה מתפשטת מהר מכפי שאפשר להגיב. הסיבה פיזיקלית ופשוטה: החומר הוא ברובו אוויר, ולכן יש לו שטח פנים עצום ביחס למסה — בדיוק התנאים שבהם אש מתפשטת הכי מהר.

שריפה בתוך מכונה סגורה אינה רק נזק לחומר. היא מפייחת את כל החלל הפנימי, מכסה את המראות והעדשה בשכבה שלא תמיד יורדת בניקוי, ובמקרים קיצוניים מגיעה לחוטי החשמל ולצינורות. זו גם הסיבה שכדאי מאוד לא להשאיר מכונה עובדת בלי השגחה, גם כשהחומר בטוח.

HDPE ופוליפרופילן — נמסים במקום להיחתך

פוליאתילן בצפיפות גבוהה הוא חומר נפוץ מאוד — קרשי חיתוך, מכלים, לוחות תעשייתיים, אריזות. הוא אינו רעיל במיוחד, ולכן הוא אינו ברמה האדומה, אבל הוא כמעט בלתי אפשרי לחיתוך נקי. נקודת ההתכה שלו נמוכה, והוא נמס ונמשך לפני שהקרן מספיקה לחתוך אותו.

מה שקורה בפועל הוא שהחומר נסוג מהקרן, יוצר חרוץ מעוגל ומלוכלך במקום חיתוך, ולעיתים מתלקח בקצה. השאריות המותכות נוזלות אל רשת החיתוך ומתקשות שם, וכל עבודה שתבוא אחריה תישב על משטח לא ישר. אותו דבר נכון לפוליפרופילן מוקצף, שנדבק במיוחד. מי שצריך לחתוך את החומרים האלה — כלי חיתוך מכני יעשה זאת טוב יותר מכל מכונת לייזר.

מתכות — תלוי לגמרי באיזו מכונה מדובר

כאן יש בלבול נפוץ שראוי להבהיר. מכונות לייזר סיביות (fiber) חותכות וחורטות מתכת כחלק מהייעוד שלהן. מכונות CO2, שהן הנפוצות בסדנאות ובבתי מלאכה בארץ, אינן חותכות מתכת כלל — האורך הגלי שלהן פשוט אינו נבלע בה.

הבעיה אינה רק שזה לא יעבוד. מתכות מבריקות כמו נחושת, פליז ואלומיניום מלוטש מחזירות את הקרן בחזרה אל תוך המכונה, בכיוון שאיש לא תכנן. הקרן המוחזרת יכולה לפגוע במראות, בעדשה ואף בשפופרת הלייזר עצמה. לפני שמניחים מתכת, צריך לדעת בוודאות איזו מכונה עומדת מולכם — וגם אז, לוודא שמדובר בחריטה ולא בניסיון חיתוך. מה כל מכונה כן עושה במתכת — כולל תרסיס הסימון שמאפשר ל-CO2 ולדיודה להשחיר נירוסטה — במדריך הלייזר למתכת.

פוליקרבונט ושכבות דבק

פוליקרבונט לא ייצור סכנה בריאותית מיידית, אבל הוא בוער בעשן שחור וסמיך שמשאיר פיח בכל החלל. הפיח מצטבר על העדשה ומוריד את היעילות שלה בהדרגה — כלומר המכונה “נחלשת” בלי שקרה שום דבר דרמטי. בנוסף, הוא בולע את האורך הגלי במקום להתאדות נקי, והקצה יוצא חום ומעוות.

וחומרים עם גב דבק — מדבקות, לבד עם דבק, לוחות מוכנים להדבקה — ראויים לבדיקה נפרדת. הדבק מתאדה יחד עם החומר, ואדים דביקים שמתקררים על העדשה יוצרים שכבה שאינה יורדת בניגוב רגיל. אם אתם עובדים הרבה עם חומרים כאלה, ניקוי אופטיקה קבוע הופך לחלק מהתחזוקה.

הערה על היחס בין הרמות: PVC מופיע ברמה הקודמת, אך הוא שייך גם לכאן. הוא המקרה היחיד שפוגע בשתי החזיתות במקביל — בבריאות ובמכונה — וזו הסיבה שהוא ראשון בכל רשימת איסורים בעולם.

🟡 אפשרי, אך התוצאה אינה מושלמת

החומרים כאן בטוחים לעבודה, אך הם דורשים ציפיות מותאמות. הם ייחתכו — רק לא בהכרח בצורה שתיראה כמו הדוגמאות המלוטשות שרואים ברשת. אין פה שום דבר פסול, רק צורך לדעת מראש מה מקבלים.

MDF — נפוץ, זול, ולא בלי מחיר

MDF הוא המקרה המעניין ברמה הזו, כי הוא נחתך היטב ובמחיר נוח — אך הוא אינו עץ. הוא שבבי עץ דחוסים עם דבק, והדבק הוא הבעיה: בחיתוך הוא משחרר ריח חריף במיוחד ועשן סמיך, ומשאיר קצוות כהים יותר מכל עץ אחר.

הוא אינו ברמה האדומה, והוא בשימוש נרחב לחלוטין בתחום — אבל הוא דורש שאיבה טובה באמת, ולא רק מאוורר שדוחף את האוויר החוצה מהחדר. מי שעובד עם MDF בכמויות בסדנה ביתית ירגיש את זה מהר.

דיקט — למה החיתוך עובר במקום אחד ונתקע באחר

זה תסכול נפוץ שיש לו הסבר פשוט, והוא כמעט תמיד בחומר ולא בהגדרות. דיקט זול מיוצר עם שכבות דבק לא אחידות, ולעיתים עם חללי אוויר פנימיים בין השכבות. הלייזר חותך עץ במהירות אחת ודבק במהירות אחרת, וחלל אוויר מפזר את המיקוד.

התוצאה היא חיתוך שעובר בפינה אחת של הלוח ולא בפינה השנייה — באותה לוחית, באותה הרצה, באותן הגדרות. אין מספר שיתקן את זה. הפתרון הוא דיקט ליבנה איכותי, ואם אתם עובדים על פרויקט שחשוב שיצא נקי — כדאי לבדוק לוח אחד לפני שמזמינים עשרה. איזה דיקט לקנות, ומה עושים עם העשן והדופן השחורה — במדריך הלייזר לדיקט ו-MDF.

עץ מלא, קרטון ובד

עץ מלא נחתך יפה, אבל ככל שהוא עבה יותר כך הקצה יוצא כהה יותר — הקרן שוהה זמן רב יותר באותה נקודה, והדפנות נחרכות. אפשר למזער את זה במעברים מרובים בהספק נמוך במקום מעבר אחד חזק, וכדאי לזכור שעצים שונים מתנהגים אחרת: עץ שרפים כמו אורן חורך יותר מעץ צפוף וחלק. איזה עץ מתאים לחריטה ואיזה לחיתוך, ומה עושים עם עץ זית ובמבוק — במדריך הלייזר לעץ מלא.

קרטון עבה נחתך היטב ובמהירות, והוא מצוין לאבות טיפוס ולבדיקת התאמות לפני שחותכים בחומר יקר. החיסרון היחיד שלו הוא שהוא דליק מאוד ביחס לשאר החומרים ברמה הזו. זה אינו סיבה להימנע — זו סיבה לא לעזוב את המכונה.

בדים ולבד סינתטי מתנהגים באופן מעניין: הקצה נמס בזמן החיתוך, וזה דווקא יתרון — הוא נאטם ואינו מתפרם. הצד השני הוא שחומרים בהירים עלולים להצהיב מעט לאורך הקצה. בד כותנה טבעי לא נאטם אבל גם לא מצהיב, ולכן הבחירה תלויה בשאלה מה חשוב יותר בפרויקט.

אקריליק יצוק מול מגולגל

אקריליק מתחלק לשני סוגי ייצור שמתנהגים אחרת לגמרי תחת לייזר, וההבדל ביניהם אינו נראה לעין. אקריליק יצוק מתלבן בחריטה ויוצר ניגודיות לבנה ונקייה על רקע שקוף או צבעוני. אקריליק מגולגל כמעט אינו מתלבן, והחריטה בו נראית חלשה ומרוחה.

לחיתוך שניהם מצוינים, ושניהם נותנים קצה שקוף ומלוטש. ההחלטה תלויה בשאלה אחת: אם אתם חורטים, קחו יצוק. אם אתם רק חותכים, אפשר לבחור לפי זמינות ועובי. בלוחות האקריליק בחנות הסוג מצוין בדף המוצר.

🟢 חומרים אידיאליים

אלה החומרים שנחתכים נקי, חוזרים על עצמם בין עבודה לעבודה, ואינם מפתיעים. מי שבונה תהליך ייצור — כדאי שיבנה אותו סביבם.

אקריליק — חומר הדגל, ובצדק

אקריליק מתאדה במקום להישרף, ולכן הקצה שנוצר בחיתוך שקוף ומלוטש כמעט כאילו עבר ליטוש להבה. אין חריכה, אין פיח, ואין ריח חריף. זו הסיבה שכל כך הרבה מוצרים שנראים מקצועיים — שלטים, מעמדים, קופסאות, תכשיטים — עשויים ממנו.

נקודה שכדאי לדעת: כדאי להשאיר את סרט ההגנה על הלוח בזמן החיתוך. הוא מגן על פני השטח מפיח ומנזקי שאריות, ומורידים אותו בסוף. אם יש חומר אחד שכדאי להתחיל ממנו כשלומדים את המכונה — זה הוא.

שעם ואבן צפחה — שני חומרים שמפתיעים לטובה

שעם נחתך נקי במיוחד, בלי חריכה משמעותית ובריח שנעים יחסית לכל מה שנמצא ברשימה. הוא קל, גמיש, ומתאים לתחתיות, ללוחות מודעות ולשכבות ריפוד בתוך קופסאות. החריטה בו יוצרת שקע מורגש לאצבע, מה שנותן אפקט יפה בשילוט ובמשחקים. ההגדרות, השיטה לחיתוך בלי עשן והטריק של המיקוד — במדריך הלייזר לשעם.

אבן צפחה היא מקרה מיוחד ברשימה: היא אינה נחתכת כלל, אך היא נחרטת יפה במיוחד. הלייזר מסיר שכבה דקה מפני השטח וחושף גוון בהיר שיוצר ניגודיות חדה מול השחור הטבעי. זו אחת התוצאות המרשימות ביותר שאפשר להשיג בלי שום עיבוד, צביעה או מילוי לאחר מכן — ומכיוון שמדובר באבן טבעית, כל לוח יוצא מעט שונה. הרחבנו על ההגדרות ועל הטריק שמכפיל את הניגודיות במדריך החריטה על אבן צפחה. עוד חומר שנחרט ואינו נחתך — זכוכית, שבה המכונה הקטנה מנצחת את הגדולה — במדריך הלייזר לזכוכית.

נייר ועור טבעי

נייר וקרטון דק הם החומרים המהירים ביותר לחיתוך, והם מאפשרים פרטים עדינים במיוחד — הזמנות, תבניות, שכבות לכרטיסים, גזרי נייר מורכבים. העבודה נעשית בהספק נמוך ובמהירות גבוהה, וההשגחה כאן חשובה במיוחד כי החומר דק ודליק. קווי קיפול, שינוי צבע, ולמה מהיר ונמוך מנצח — במדריך הלייזר לנייר ולקרטון.

עור טבעי הוא אחד החומרים המתגמלים ביותר בחריטה: הלייזר מכהה את פני השטח ויוצר גוון חום עמוק שנראה כמו הטבעה מסורתית, בלי שום צבע או חומר נוסף. בחיתוך הוא עובד היטב, אם כי הריח בעבודה משמעותי. חשוב לחזור ולהדגיש — עור טבעי בלבד, והקטגוריה הזו היא בדיוק המקום שבו הטעות הכי נפוצה נעשית. וגם בעור טבעי יש הבחנה שקובעת — צמחי מול כרומי — והיא מוסברת במדריך הלייזר לעור.

לוחות דו־שכבתיים — כאן נדרשת תשומת לב

הלוח הדו־שכבתי לשילוט הוא אחד החומרים המתגמלים ביותר: חריטה מסירה את השכבה העליונה וחושפת שכבה בצבע נגדי, והתוצאה היא שלט חד וקריא בפעולה אחת. אבל החומר הזה מיוצר בשתי משפחות שנראות זהות לחלוטין — אחת מבוססת אקריליק ומיועדת במפורש ללייזר, והשנייה מבוססת ABS — שרק חלק ממנה יוצר ללייזר, ושבה ההבדל מורגש בחיתוך יותר מאשר בחריטה.

גם יצרנים בתחום מפרידים ביניהן: סדרת LaserMax של Rowmark, למשל, היא סדרה מבוססת אקריליק שיועדה לחריטת לייזר, בעוד שחומרי ABS מאותה משפחת מוצרים מיועדים לחריטה מכנית. לוח דו־שכבתי שאינו מסומן כמיועד ללייזר צריך להיחשב חומר לא מזוהה — לשאול את הספק לפני שמכניסים. לוחות ABS שיוצרו ללייזר נחרטים בלי בעיה, כי החריטה מסירה רק את שכבת הכיסוי הדקה; את החיתוך דרך כל העובי עדיף לעשות בגיליוטינה. הרחבנו על כך במדריך הלייזר לפלסטיק דו־שכבתי. הלוחות הדו־שכבתיים שאנחנו מחזיקים הם מסוג שמיועד לחריטת לייזר, אבל אם הלוח הגיע ממקור אחר — זו שאלה שחייבים לשאול את הספק.

איך מזהים חומר שאינכם מכירים

השאלה הזו עולה בכל פעם שמישהו מביא חומר מהבית או מספק חדש. התשובה הבטוחה היא שאם אינכם יודעים — אל תחתכו. אבל יש כמה דרכים לברר לפני שמוותרים.

1. לבקש מהספק את שם החומר המלא. לא “פלסטיק” ולא “לוח” — שם הפולימר. ספק רציני יודע לענות, וספק שמתחמק הוא תשובה בפני עצמה
2. לבקש גיליון בטיחות (MSDS). זו ההמלצה של יצרני המכונות עצמם, והמסמך יגלה מיד אם יש כלור בהרכב
3. לחפש סימון מיחזור על הלוח או האריזה. הספרה 3 מציינת PVC, וזה סימן עצירה מוחלט
4. לבדוק אם החומר מסומן כמיועד ללייזר. יצרנים שמייצרים לשוק הזה מציינים זאת במפורש, כי זו נקודת המכירה שלהם
5. בספק — לוותר. עלות לוח חלופי נמוכה מעלות ניקוי אופטיקה, ונמוכה בהרבה מעלות בריאותית

מה שאסור לעשות הוא “לנסות בפינה קטנה”. חיתוך ניסיון של PVC משחרר את אותו גז בדיוק, רק בכמות קטנה יותר — והוא מספיק כדי להשאיר שאריות קורוזיביות בתוך המכונה. הבדיקה אינה מספקת מידע חדש, והיא עצמה הנזק.

יש מי שממליץ על מבחן להבה — שריפת פיסה קטנה ובדיקת צבע האש והריח. הוא עובד, אבל הוא מחייב לשרוף במכוון חומר שייתכן שהוא רעיל, ולכן הוא מתאים בעיקר לעבודה בחוץ ובכמות זעירה. הדרך הפשוטה יותר היא עדיין לשאול את מי שמכר לכם אותו.

אוורור, שאיבה ובטיחות — מה באמת נדרש

נקודה שחשוב להבהיר, כי היא מקור לביטחון מוטעה: מערכת שאיבה אינה הופכת חומר אסור למותר. היא מטפלת בעשן ובריח של חומרים מותרים, ואינה פתרון לגזים רעילים או קורוזיביים. גז שפוגע במסילות פוגע בהן בתוך המכונה, הרבה לפני שהוא מגיע לצינור השאיבה בכלל.

גם בעבודה עם החומרים הירוקים לחלוטין נדרשת שאיבה אל מחוץ לחלל, ולא רק מאוורר שמסובב את האוויר בחדר. חיתוך עץ ואקריליק מייצר עשן וחלקיקים דקים, ושאיפה שלהם לאורך זמן אינה בריאה גם כשהחומר עצמו תמים לחלוטין.

שלושה דברים שכדאי שיהיו בסדנה בלי קשר לחומר: מטף כיבוי בהישג יד, השגחה על המכונה בזמן עבודה, ורשת חיתוך נקייה. רוב השריפות במכונות לייזר מתחילות קטנות ונעצרות בשנייה הראשונה — אם מישהו נמצא שם. ושאריות שהצטברו על הרשת מעבודות קודמות הן בדיוק החומר שמצית את הבאות.

עוד דבר שכדאי להפנים: הרשימות האלה אינן סטטיות. ספקים משנים הרכבים, יצרנים מוסיפים ציפויים חדשים, ואותו שם מסחרי יכול להתייחס לחומר אחר לגמרי שנתיים אחר כך. לוח שעבד מצוין בשנה שעברה אינו ערובה ללוח שהגיע היום, במיוחד אם הוא הגיע מספק חדש או ממקור זול במיוחד. בדיקה קצרה בתחילת כל מלאי חדש שווה את הזמן שלה.

ואם המכסה פתוח בזמן עבודה, או שאתם מפעילים מכונה פתוחה מסוג דיודה, נדרשת גם הגנה לעיניים. הרחבנו על כך במדריך משקפי המגן ללייזר.

מהחנות — רלוונטי לכתבה

לוחות פרספקס (אקרילוח פרספקס (אקריל) קונפטי נצנצים עובי 3 מ”מ – זהב שחור לבן36 ₪ לוחות פרספקס (אקרילוח פרספקס (אקריל) עם פתיתים מנצנצים במגוון צבעים עובי 3 מ”מ – אדום24 ₪ לוחות פרספקס (אקרילוח פרספקס (אקריל) עובי 8 מ”מ – לבן39 ₪ מוצרי שעםגליל שעם טבעי עם מדבקה 3 מ”מ – רוחב 100 ס”מ – לפי מטר62.1 ₪ 69 ₪

← בחזרה למרכז הידעלקטגוריית חיתוך בלייזר

שאלות נפוצות

רוב הנזקים במכונות לייזר אינם נובעים מהגדרות שגויות אלא מחומר שלא היה אמור להיכנס. שני כללים מכסים כמעט את הכול: לא מכניסים חומר שאינכם יודעים ממה הוא עשוי, ולא מסתמכים על שאיבה כדי להכשיר את האסור. מעבר לזה, הרשימה הירוקה רחבה מספיק כדי לבנות עליה כמעט כל פרויקט — ומי שמעדיף לא להחזיק מכונה בכלל יכול פשוט לשלוח קובץ לשירות החיתוך שלנו.

אסף צבארי — בעלים של מייקר דיפו. רואה חשבון ומנהל כספים לשעבר שהפך תחביב של שנים לעיסוק מלא, ועוסק בעצמו בהזמנות, בפניות ובמציאת הפתרונות ללקוחות החנות.