הגדרות לייזר לפלסטיק דו־שכבתי — שלטים ותגי שם בחריטה אחת

שלט שחור-לבן עם כיתוב Reservation על קיר לבנים

לוח פלסטיק דו־שכבתי הוא החומר היחיד בסדרה שבו הלייזר לא יוצר את הניגודיות — הוא רק חושף אותה. שכבת כיסוי דקה בצבע אחד, ליבה בצבע שני, והקרן מסירה את העליונה בדיוק במקום שבו רוצים שהתחתונה תיראה. שלט דלת, תג שם, לוחית מכשיר — בפעולה אחת, בלי צבע, בלי מילוי, ובניגודיות שנקבעה במפעל.

וזה גם החומר שבו ההבדל בין “עובד” ל”מושלם” קטן ומדויק: עומק החריטה צריך להיות בדיוק עובי הכיסוי, לא פחות ולא יותר. פחות — נשארים כתמים של הצבע העליון בתוך האותיות. יותר — חופרים בליבה, הקצוות מתעגלים והשלט נראה מטושטש. המדריך הזה, הרביעי בסדרה אחרי אקריליק, אבן צפחה ושעם, עובר על חמש המכונות ועל השאלה שקודמת לכולן: מאיזה חומר הלוח עשוי.

שתי משפחות — אקריליק ו-ABS — ומה זה משנה בפועל

לוחות דו־שכבתיים לחריטה מיוצרים על שני בסיסים. הראשון הוא אקריליק — סדרות כמו TroLase של Trotec ו-LaserMax של Rowmark, שנועדו ללייזר מלכתחילה: הכיסוי מתאדה נקי, והליבה נחתכת בקצה חלק כמו כל אקריליק. השני הוא ABS, החומר הוותיק של תעשיית השילוט, שבמקור נועד לחריטה מכנית בכרסומת. שתי המשפחות נראות זהות על המדף.

ההבחנה חשובה כי ABS רגיל אינו חומר ללייזר — במדריך החומרים הוא ברמה האדומה. אבל יש כאן דקות שרוב המדריכים מפספסים: קיימים לוחות ABS שיוצרו במפורש ללייזר. Rowmark, למשל, משווקת את EcoMark — לוח ABS ממוחזר שמוגדר על ידה כבטוח ללייזר, עם כיסוי דק במיוחד שדורש עומק חריטה מינימלי. הלוחות שנמכרים לחריטת לייזר בשוק, ובהם הלוחות הדו־שכבתיים בחנות, הם מסוג זה: ABS בעובי 1.3 מ”מ עם כיסוי דק, במגוון שילובים של טקסט לבן או שחור על זהב, כסף ורוז גולד מוברשים, דמוי עץ, לבן ושחור.

מה ההבדל המעשי בין המשפחות? הוא בחיתוך, כמעט לא בחריטה. בחריטה הלייזר מסיר את שכבת הכיסוי בלבד — עשירית מילימטר או פחות — וכמות החומר שמתאדה זעירה בשתי המשפחות. בחיתוך הקרן עוברת את כל העובי, ושם ABS מתנהג כמו ABS: יותר עשן, נטייה להימס בדופן, וריח שדורש שאיבה טובה. לכן הכלל למי שעובד עם לוחות ABS ללייזר: לחרוט בלייזר, ולחתוך במספריים או בגיליוטינה. לוח 1.3 מ”מ נחתך בגיליוטינת נייר כבדה או בסכין וקו קיפול, בקצה ישר לחלוטין ובלי עשן בכלל. חיתוך בלייזר אפשרי, עם שאיבה חזקה והספק נמוך — אבל לרוב פשוט לא נחוץ.

ואם קיבלתם לוח ממקור לא מזוהה — לא מסומן, לא ידוע ממה — Rowmark מציינת בעצמה שמוצרי ה-ABS הסטנדרטיים שלה אינם מומלצים ללייזר. שאלה אחת לספק חוסכת את הספק.

ועוד דבר ששווה לדעת על הגימורים ה”מטאליים”: זהב מוברש, כסף מוברש ורוז גולד אינם מתכת אלא שכבת פלסטיק עם אפקט מודפס. הם נראים ומרגישים כמו מתכת מוברשת, אבל הלייזר רואה פלסטיק צבעוני — ולכן CO2 מסיר אותם בקלות, ופייבר, שהיה מסמן מתכת אמיתית, אינו מוצא כאן מה לסמן. זה גם אומר שאי אפשר “לחדש” גימור מטאלי ששרוט: השריטה עוברת דרך האפקט אל הפלסטיק שמתחת.

שלט קיר עם מספרים וכיתוב בולט
הלייזר לא יוצר את הניגודיות — הוא חושף אותה

טבלת התאמה — מה כל מכונה מסוגלת לעשות

בדו־שכבתי המשימה היא הסרת שכבה דקה ואחידה. זו משימת CO2 קלאסית, ובחלק מהשילובים גם משימת דיודה — אבל הצבע של הכיסוי קובע, ולא רק המכונה.

מכונהחריטה — כיסוי שחורחריטה — כיסוי לבןחיתוך 1.3 מ”מ
CO2 150W✅ מצוין, הספק נמוך✅ מצוין✅ אקריליק · 🟡 ABS — שאיבה
CO2 80W✅ מצוין✅ מצוין✅ אקריליק · 🟡 ABS — שאיבה
דיודה 20W✅ טוב🟡 רק מעל ליבה כהה🟡 איטי, ABS מעשן
פייבר 30W🟡 סימון שטחי, לא חשיפה
UV 5W🟡 סימון עדין, לא חשיפה🟡 סימון עדין

העמודה של הכיסוי הלבן היא הסיפור של הדיודה. הקרן הכחולה עוברת דרך לבן כמעט בלי להיבלע. כשמתחת ללבן יש ליבה שחורה, הקרן נבלעת בליבה, מחממת את הכיסוי מלמטה ומסירה אותו — וזה עובד; xTool עצמה מוכרת לוחות “לבן על שחור” למכונות הדיודה שלה. אבל כשהליבה בהירה או מטאלית — לבן על זהב מוברש, לבן על כסף — אין מה שיבלע את הקרן, והתוצאה אינה עקבית. כיסוי שחור, לעומת זאת, בולע ישירות ועובד מעל כל ליבה. מי שעובד בדיודה ובוחר שילוב צבעים — לבחור טקסט שחור, או לבן מעל שחור בלבד.

פייבר ו-UV אינם מכונות לחומר הזה, וחשוב להבין למה: שניהם מסמנים את פני השטח — פייבר מלבין פיגמנט כהה, UV משנה צבע בפירוק קר — אבל אינם מסירים את הכיסוי כדי לחשוף את הליבה. התוצאה היא סימון על הצבע העליון, לא הצבע התחתון שהלוח נועד להראות. הם שימושיים לדבר אחד: להוסיף מספר סידורי או קוד זעיר על שלט שכבר נחרט ב-CO2.

הכנה — הניילון, הכיוון והמשטח

להסיר את ניילון המגן לפני החריטה. תמיד. Trotec מנסחת זאת חד: ניילון שנשאר נמס לתוך החומר בזמן החריטה ואי אפשר להסיר אותו אחר כך. באקריליק השארנו את הסרט; כאן ההפך. הכיסויים המטאליים — זהב, כסף, רוז גולד — נשרטים בקלות, אז מסירים את הניילון ברגע האחרון, ונוגעים בלוח כמה שפחות עד סוף העבודה.

לחרוט מלמטה למעלה. זו הנחיה של Trotec שנשמעת שולית ומשנה את התוצאה: השאיבה ברוב המכונות נמצאת מאחור, וחריטה שמתחילה בחלק הקרוב ומתקדמת לאחור מונעת מהעשן והשאריות לעבור מעל אזורים שכבר נחרטו. בלוח עם ליבה בהירה וכיסוי כהה, עשן שמתיישב על ליבה חשופה מכהה אותה — והשלט יוצא אפור במקום לבן. ברוב התוכנות זו הגדרה של כיוון סריקה.

המשטח. לוח 1.3 מ”מ קל ומתעקם בחום. על רשת כוורת הוא מתרומם בין הדפנות, והמיקוד משתנה לאורך השלט. Trotec ממליצה על משטח סורג אלומיניום או אקריליק, ולכסות את החלקים הפנויים כדי שהוואקום יחזיק את הלוח. במכונה בלי ואקום — סרט מיסוך בפינות, או משטח מגנטי.

ועדשה של 2 אינץ׳, אם יש בחירה. Trotec ממליצה עליה ללמינטים כי היא מאזנת בין עומק מיקוד — שסולח ללוח שאינו שטוח לחלוטין — לבין נקודה דקה מספיק לפונטים קטנים.

ואיך השלט ייתלה — לחשוב על זה לפני החריטה. לוח 1.3 מ”מ מתאים לסרט דו־צדדי מוקצף, שמפצה על קיר לא ישר; לברגים צריך לקדוח חורים בקידוח איטי, כי מקדח מהיר מטיח את הכיסוי סביב החור. ולוחות ABS יש להם תכונה שאקריליק אין: הם מתכופפים בחום. אקדח חום עדין וסרגל מתכת מקפלים לוח 1.3 מ”מ לזווית או לקשת — שלט שולחני עומד, לוחית עגולה למעמד — וזה נעשה אחרי החריטה, כי לוח מקופל לא נכנס למכונה במיקוד אחיד.

CO2 — חריטה: עומק הכיסוי ולא יותר

Epilog מפרסמת שורה מפורשת ל”פלסטיק דו־שכבתי לחריטת לייזר” בטבלת החומרים שלה, וזו נקודת ההתחלה הטובה ביותר שיש. שימו לב למספרים — הם גבוהים בהרבה מהמקובל בפלסטיק רגיל, וזה מכוון:

רזולוציה30W60W75W120W
300 DPIמהירות 90 · הספק 8090 · 6590 · 4090 · 35
600 DPI90 · 7590 · 3590 · 2590 · 20

הנתונים מטבלת Fusion של Epilog. למה 80% ב-30 ואט, כשפלסטיק רגיל באותה טבלה מקבל 40%? כי בדו־שכבתי המטרה אינה “לסמן” אלא להסיר שכבה שלמה עד הליבה, בלי להשאיר שאריות של הצבע העליון. הספק נמוך מדי משאיר פסים ונקודות של הכיסוי בתוך האותיות, וזה הפגם הנפוץ ביותר בחומר הזה. ל-CO2 150W ההמשך של הקו הוא בסביבות 25–30% ב-300 DPI; ל-CO2 80W — כ-40%.

שימו לב לקפיצה בין 60 ל-75 ואט: מ-65% ל-40%. זו לא טעות בטבלה — זה המקום שבו המכונה חזקה מספיק להסיר את הכיסוי במעבר אחד גם בהספק בינוני, וההספק הגבוה מתחיל לחפור בליבה. לוח שנחרט עמוק מדי מזוהה מיד: הקצוות של האותיות מעוגלים ורכים במקום חדים, והמשטח החשוף מבריק במקום מט. במכונות 80 ו-150 ואט מתחילים נמוך ועולים — ההפך מהמכונות הקטנות.

רזולוציה: 500 DPI היא ההמלצה של Trotec ללמינטים — גבוהה מהמקובל, כי הכיסוי דק ואחיד ושורות צפופות נותנות משטח חשוף חלק. Epilog נותנת 300 ו-600; מי שחורט לוגו עם שטחים מלאים ייקח את הנמוך, מי שחורט טקסט 6 נקודות — את הגבוה.

והטריק של המיקוד, שוב — בכיוון אחר מהשעם. בשטחים גדולים, Trotec ממליצה לפזר את המיקוד ב-2 עד 7 מ”מ מעל פני השטח, לפי הספק המכונה. הקרן המפוזרת מסירה את הכיסוי ברוחב אחיד יותר, בלי החריצים הדקים שקרן ממוקדת משאירה בין שורות הסריקה. אבל לפונטים זעירים — Trotec מזכירה 4 נקודות — נשארים במיקוד מלא, כי הפיזור מורח את הקצוות. באותו שלט: רקע מפוזר, כיתוב ממוקד, שתי הרצות.

CO2 — חיתוך, והשאלה אם בכלל

כאן שתי המשפחות נפרדות. לוח על בסיס אקריליק נחתך בלייזר כמו כל אקריליק 1.3 מ”מ — מהיר, הספק נמוך, קצה מלוטש. Trotec מנסחת את ההנחיה הכללית: מהירות בינונית ותדר בינוני, והספק לפי המכונה. במכונה של 80 ואט זה מעבר אחד בהספק נמוך; ב-150 — כמעט לא מרגישים.

לוח על בסיס ABS — לשקול לא לחתוך בלייזר. לא כי אי אפשר, אלא כי לא כדאי: ABS מעשן בחיתוך, הדופן נוטה להימס ולהיות דביקה, והריח חריף. הפתרון שהתעשייה עובדת איתו עשרות שנים הוא פשוט: גיליוטינה. לוח 1.3 מ”מ נחתך בגיליוטינת נייר כבדה בקצה ישר ונקי, ומספריים חזקים או סכין וסרגל עושים את אותה עבודה בבית. חורטים בלייזר את השלטים על הלוח השלם, ואז חותכים ביניהם. הקצה החתוך במספריים אפילו יפה יותר מקצה לייזר ב-ABS, כי אין בו חריכה.

ואם בכל זאת חותכים ABS בלייזר — למשל צורה עגולה שגיליוטינה לא נותנת: שאיבה חזקה, הספק נמוך, מהירות גבוהה, ושני מעברים מהירים במקום אחד איטי. חיתוך איטי משאיר את הקרן על ה-ABS זמן רב ומייצר את ההמסה והעשן; שני מעברים מהירים חותכים את אותו עובי בפחות חום מצטבר. עזר אוויר מפנה את החומר המותך מהחתך. ולפנות את החלל לפני שפותחים את המכסה — הריח נשאר.

שלט דלת עם תג שם
שני צבעים, שכבה אחת להסיר — בדיוק עד הליבה

דיודה 20W — תלוי בצבע הכיסוי

דיודה עובדת על דו־שכבתי, ובחלק מהשילובים עובדת יפה — התוצאה של כיסוי שחור מוסר מעל זהב מוברש בדיודה אינה נופלת מ-CO2. הכלל היחיד: הקרן הכחולה חייבת להיבלע במשהו.

שילובבדיודהלמה
טקסט שחור על כל רקע✅ עובדהכיסוי השחור בולע ישירות
טקסט לבן על שחור✅ עובדהליבה השחורה בולעת ומחממת מלמטה
טקסט לבן על דמוי עץ🟡 לבדוקהליבה חומה־בינונית — תלוי בגוון
טקסט לבן על זהב / כסף / רוז גולד⛔ לא עקביאין מה שיבלע — הקרן עוברת ומוחזרת

xTool אינה מפרסמת שורת הגדרות ייעודית ללוח דו־שכבתי בטבלת החומרים שלה, אבל ההנחיה שלה לחריטת אקריליק בדיודה — הספק 20–40% במהירות גבוהה, ופיזור מיקוד קל של 0.5–1 מ”מ — היא נקודת התחלה נכונה גם כאן, מאותה סיבה: המטרה היא הסרה שטחית ואחידה, לא עומק. בלוח דו־שכבתי מתחילים מהקצה הנמוך, ועולים עד שהכיסוי מוסר לגמרי בלי שאריות.

שני דברים שדיודה עושה פחות טוב מ-CO2 בחומר הזה. הראשון: שטחים מלאים גדולים. הנקודה הקטנה של הדיודה משאירה חריצי סריקה גלויים בליבה החשופה, והפיזור הקל שxTool מציעה הוא בדיוק כדי להחליק אותם. השני: קצוות. באותיות קטנות, הדיודה נוטה להשאיר גבול מעט מטושטש בין הכיסוי לליבה. לשלטים עם כיתוב בינוני ומעלה ההבדל לא נראה; לתגי שם עם שורת פרטים קטנה — נראה.

הפתרון של הדיודה לשתי הבעיות הוא אותו פתרון: לחרוט את השטחים הגדולים בפיזור קל ובצפיפות קווים גבוהה, ואת הכיתוב במיקוד מלא ובמעבר וקטורי סביב הקצה. המעבר הווקטורי — קו אחד לאורך גבול האות, בהספק נמוך — “חותך” את הקצה חד אחרי שהרסטר ניקה את הפנים. זה מוסיף דקה לעבודה ומוריד את ההבדל מ-CO2 כמעט לאפס בכיתוב בינוני. ועוד הרגל שחוסך לוחות: לפני שלט שלם, שורת ניסיון קצרה על אותו שילוב צבעים — לא על לוח אחר מאותה סדרה. בדיודה ההבדל בין כיסוי שחור ללבן אינו כמה אחוזים; הוא ההבדל בין עובד ללא.

ובמכונה פתוחה, עם לוח שבולע ומחזיר אור בגוונים מטאליים — משקפי מגן לאורך הגל. הכיסויים המבריקים מחזירים יותר מהקרן מאשר עץ או שעם.

שלט חדר במשרד בתקריב
ההגדרות הן חצי מהעבודה. העיצוב הוא החצי השני

חריטה הפוכה, פונטים וקווים — מה שקובע אם השלט נראה מקצועי

בדו־שכבתי ההגדרות הן חצי מהעבודה. החצי השני הוא העיצוב, ויש בו שלוש החלטות שמפרידות בין שלט ביתי לשלט שנראה כאילו הוזמן מבית דפוס.

חריטה הפוכה. במקום לחרוט את האותיות ולהשאיר את הרקע, חורטים את הרקע ומשאירים את האותיות מורמות בצבע הכיסוי. שלט “לבן על שחור” הופך ל”שחור על לבן” מאותו לוח. היתרון: האותיות המורמות חדות יותר, כי הקצה שלהן הוא קצה של חומר שנשאר ולא של חומר שהוסר. החיסרון: זמן — חורטים את רוב השטח במקום מיעוטו. לשלטים קטנים עם כיתוב קצר זה כמעט תמיד עדיף.

פונטים. הכיסוי דק אבל הליבה החשופה נראית “שקועה”, ופונט דק מדי נראה כמו סדק. פונטים ללא תגים (sans-serif) במשקל בינומי ומעלה, גודל 8 נקודות ומעלה לקריאה ממרחק חצי מטר. ואם צריך קטן מזה — לחרוט במיקוד מלא ובלי פיזור, כמו ש-Trotec מציינת.

קווים דקים — וקטור, לא רסטר. מסגרת, קו הפרדה, סימן — חריטת קו וקטורית עוקבת אחרי הצורה במעבר אחד ומסירה רצועה ברוחב הקרן. זה מהיר, חד, ועובד בהגדרות חיתוך בהספק נמוך מאוד — מספיק כדי לעבור את הכיסוי. סריקת רסטר על קו דק מבזבזת זמן ומטשטשת אותו.

ושתי שכבות הן רק ההתחלה. Trotec מזכירה בהנחיות שלה שילוב של כמה למינטים זה על גבי זה לאפקטים מיוחדים, ובפועל זה פותח שלוש אפשרויות: לוח תלת־שכבתי, שבו חריטה רדודה חושפת צבע אחד וחריטה עמוקה יותר צבע שני — שני גוונים משלט אחד; שני לוחות דו־שכבתיים שנחתכו ומודבקים בשכבות, כך שהעליון חתוך לצורה והתחתון נחרט דרך החלון; ולוח דו־שכבתי מודבק על אקריליק שקוף או על עץ, לשלט עם עומק ומסגרת. בכל המקרים, החריטה נעשית לפני ההדבקה — לוח מודבק אינו שטוח ואינו במיקוד.

ואחרי החריטה — מטלית לחה. בהגדרות נכונות נשאר מעט מאוד פיח, ו-Trotec מציינת שמטלית לחה מספיקה; לשאריות עקשניות, חומר ניקוי ללא אלכוהול. לא לגרד עם ציפורן או כלי — הליבה החשופה רכה מהכיסוי, ושריטה בה נראית. ובעזר אוויר: Trotec ממליצה דווקא על זרם מתון עם הפייה הגדולה — זרם חזק מעיף שאריות על הליבה החשופה ויוצר גוון אפור־בהיר לא רצוי.

טבלת ניסיון לדו־שכבתי — מדרגות של הספק

בחומר הזה הטבלה מחפשת דבר אחד: ההספק הנמוך ביותר שמסיר את הכיסוי לגמרי. מתחתיו — שאריות. מעליו — ליבה חפורה. הטווח הנכון צר יחסית, ולכן המדרגות קטנות.

  1. שורה של ריבועים 8×8 מ”מ עם אות אחת בגודל 8 נקודות בכל אחד — כי מילוי ואות מתנהגים אחרת
  2. מהירות מלאה קבועה, כמו בטבלת Epilog
  3. הספק במדרגות של 5%: ב-CO2 150W מ-15 עד 40; ב-80W מ-25 עד 55; בדיודה 20W מ-20 עד 50
  4. לנגב במטלית לחה ולהסתכל בזווית מול אור: שאריות של הכיסוי בולטות בהשתקפות
  5. לבחור את הריבוע הראשון שנקי לגמרי — ולא את זה שאחריו. הראשון הנקי הוא ההגדרה
  6. לחזור על השורה עם פיזור מיקוד 3 מ”מ אם השלט כולל שטחים מלאים

וכל שילוב צבעים הוא חומר בפני עצמו. כיסוי שחור וכיסוי לבן על אותה ליבה דורשים הספק שונה — השחור בולע יותר; ליבה מטאלית מחזירה חום אחרת מליבה לבנה. עשרה שילובים בחנות פירושם, בפועל, עשר טבלאות ניסיון קטנות. שווה לשמור אותן: פס של 8 ריבועים מכל לוח, מסומן בעט, בקופסה אחת.

בעיות נפוצות ומה גורם להן

התופעההסיבה הנפוצהמה עושים
כתמים של הצבע העליון בתוך האותיותהספק נמוך מדילעלות 5%, או להוסיף מעבר בהספק נמוך
קצוות מעוגלים, ליבה מבריקההספק גבוה מדי — חפירה בליבהלרדת 5–10%
הליבה החשופה אפורה, לא לבנהעשן שהתיישב — כיוון סריקהלחרוט מלמטה למעלה; לנגב
גוון אפור־בהיר לא אחידעזר אוויר חזק מדיזרם מתון, פייה גדולה
חריצי סריקה בשטחים מלאיםמיקוד מלא על שטח גדולפיזור מיקוד 2–7 מ”מ לרקע
הניילון נמס לתוך החריטהלא הוסר לפניאין תיקון. לוח חדש
הלוח מתעקם באמצע העבודהחום + לוח דק שאינו מוחזקלכסות משטח פנוי, סרט בפינות
לבן על זהב לא נחרט בדיודהאין מה שיבלע את הכחולשילוב אחר, או CO2
דופן חיתוך דביקה ומעשנתABS בלייזר, איטי מדיגיליוטינה. או: מהיר, שני מעברים

הבעיה הראשונה בטבלה היא הנפוצה ביותר, והיא מתעתעת. הכתמים לא נראים מיד — הלוח יוצא מהמכונה עם שכבת פיח דקה שמסתירה אותם, ורק אחרי הניגוב מתגלה שבתוך האות נשארו נקודות של הכיסוי. לכן הניגוב הוא חלק מהבדיקה ולא מהגימור. ואם הכתמים מופיעים רק בצד אחד של השלט — זה לא הספק אלא מיקוד: הלוח לא שטוח, והצד הרחוק יצא גבוה או נמוך מדי.

והשריטות — הבעיה שאינה בטבלה כי היא לא קורית במכונה. הכיסויים המטאליים נשרטים מכל דבר: מפינת לוח אחר בערימה, מהסרגל שמניחים כדי לסמן, מציפורן. שריטה בכיסוי חושפת את הליבה בדיוק כמו הלייזר, רק במקום הלא נכון. הרגלי עבודה שפותרים את זה: לאחסן לוחות עם הניילון, פנים אל פנים; להניח את הלוח על המשטח פעם אחת ולא להזיז; ואם צריך לסמן — עיפרון רך על הניילון, לפני שמסירים אותו. שלט שנשרט אחרי החריטה אינו ניתן לתיקון, וזו הסיבה שהניילון יורד ברגע האחרון.

שאלות נפוצות

לוח דו־שכבתי מ-ABS בטוח לחריטת לייזר?

לוח שיוצר ללייזר — כן, וכאלה קיימים במפורש, למשל EcoMark של Rowmark. בחריטה הלייזר מסיר רק את שכבת הכיסוי הדקה, וכמות החומר שמתאדה זעירה. ההבדל מלוח אקריליק מורגש בחיתוך דרך כל העובי, ושם עדיף לחתוך ABS בגיליוטינה או במספריים. לוח שאינו מסומן ללייזר — לשאול את הספק.

למה נשארים כתמים של הצבע העליון בתוך האותיות?

הספק נמוך מדי — הכיסוי לא הוסר עד הסוף. זה הפגם הנפוץ ביותר בחומר, וזו הסיבה שטבלאות Epilog נותנות לדו־שכבתי הספק גבוה בהרבה מלפלסטיק רגיל. לעלות 5% ולבדוק שוב אחרי ניגוב; אם הכתמים רק בצד אחד — הבעיה במיקוד, הלוח לא שטוח.

דיודה יכולה לחרוט לוח דו־שכבתי?

כן, בשילובים שבהם משהו בולע את הקרן הכחולה: כיסוי שחור על כל רקע, או כיסוי לבן מעל ליבה שחורה. כיסוי לבן מעל ליבה מטאלית — זהב, כסף, רוז גולד — אינו עקבי בדיודה, כי הקרן עוברת דרך הלבן ואין מה שיבלע אותה. לשילובים האלה צריך CO2.

להשאיר את הניילון על הלוח בזמן החריטה?

לא. בניגוד לאקריליק, כאן הניילון נמס לתוך החריטה ואי אפשר להסיר אותו אחר כך. מסירים אותו ברגע האחרון לפני העבודה, ונוגעים בכיסויים המטאליים כמה שפחות — הם נשרטים בקלות.

מה זה חריטה הפוכה ולמה כדאי?

חורטים את הרקע ומשאירים את האותיות מורמות בצבע הכיסוי — “לבן על שחור” הופך ל”שחור על לבן” מאותו לוח. האותיות המורמות חדות יותר, כי הקצה שלהן הוא של חומר שנשאר ולא של חומר שהוסר. המחיר הוא זמן, כי חורטים את רוב השטח.

איך חותכים לוח 1.3 מ”מ בלי לייזר?

גיליוטינת נייר כבדה נותנת קצה ישר ונקי, ומספריים חזקים או סכין וסרגל עושים אותה עבודה בבית. חורטים את השלטים על הלוח השלם ואז חותכים ביניהם. בלוחות ABS זו הדרך המומלצת; באקריליק הלייזר חותך יפה, אבל הגיליוטינה עדיין מהירה יותר לצורות ישרות.

למה הליבה החשופה יוצאת אפורה?

עשן שהתיישב עליה בזמן החריטה. הפתרון של Trotec: לחרוט מלמטה למעלה, כך שהשאיבה שמאחור מושכת את העשן הרחק מהאזורים שכבר נחרטו. גם עזר אוויר חזק מדי מייצר גוון אפור — זרם מתון עם הפייה הגדולה. ואחרי הכול, מטלית לחה.

פייבר או UV מתאימים לשלט דו־שכבתי?

לא לחשיפת הצבע. שניהם מסמנים את פני השטח — פייבר מלבין פיגמנט, UV משנה צבע בקור — אבל אינם מסירים את הכיסוי כדי להראות את הליבה. הם שימושיים לתוספת: מספר סידורי או קוד זעיר על שלט שכבר נחרט ב-CO2.


הדו־שכבתי הוא החומר שבו המפעל כבר עשה את רוב העבודה: הניגודיות, הצבעים, הגימור. מה שנשאר לכם הוא להסיר בדיוק שכבה אחת — לא פחות, לא יותר — ולעצב כך שהאותיות יחזיקו. הניילון יורד, החריטה מלמטה למעלה, ההספק מהריבוע הראשון שנקי, והחיתוך במספריים. המדריך הבא בסדרה: הגדרות לייזר לדיקט ו-MDF — החומר שכולם מתחילים ממנו, ושבו שכבת הדבק קובעת יותר מהעץ.

אסף צבארי — בעלים של מייקר דיפו. רואה חשבון ומנהל כספים לשעבר שהפך תחביב של שנים לעיסוק מלא, ועוסק בעצמו בהזמנות, בפניות ובמציאת הפתרונות ללקוחות החנות.

קרדיטים לתמונות: צילום מאת Sonny Sixteen ב-Pexels · צילום מאת David McElwee ב-Pexels · צילום מאת geralt ב-Pixabay · צילום מאת Caleb Oquendo ב-Pexels

ממשיכים ללמוד: מדריכים נוספים מעולם המייקרים