איך מתכנתים תג NFC מהטלפון — אנדרואיד ואייפון, צעד אחר צעד

תג NFC שיוצא מהאריזה הוא דף ריק: שבב עם כמה מאות בייטים של זיכרון ואנטנה, ושום דבר לא קורה כשמצמידים אליו טלפון. כל מה שהתג "עושה" — פותח קישור, שומר איש קשר, מחבר ל-Wi-Fi, מפעיל אוטומציה — הוא מידע שמישהו כתב לתוכו פעם אחת, ובדרך כלל מהטלפון עצמו, בלי מחשב, בלי קורא ובלי תוכנה מיוחדת. המדריך הזה עובר על התהליך הזה מההתחלה ועד הסוף: איזו אפליקציה, איזה סוג רשומה לאיזה שימוש, איפה מחזיקים את התג מול הטלפון, מה ההבדל בין אנדרואיד לאייפון בכל שלב, איך נועלים תג שלא יוכלו לשנות אותו, ולמה תג שעבד אתמול לא נקרא היום.

במדריך ה-NFC הכללי הסברנו איך התג עובד בלי סוללה ואיזה שבב לבחור; כאן מניחים שיש תג ביד ועוברים לעבודה. אם אתם מתלבטים בין NTAG213, 215 ו-216 — ההשוואה המלאה נמצאת במאמר נפרד, ובהמשך נראה למה זה משנה בדיוק בשלב הכתיבה.

מה בעצם "כותבים" לתג — NDEF במילים פשוטות

הטלפון אינו כותב לתג "פתח את אתר X". הוא כותב לתוכו רשומה בפורמט שנקרא NDEF — NFC Data Exchange Format, התקן של NFC Forum — שכל טלפון בעולם יודע לקרוא, ושמגדיר סוגי רשומות: כתובת אינטרנט, טקסט, איש קשר, רשת Wi-Fi, מספר טלפון, מיקום, ועוד. כשהטלפון נצמד לתג, הוא קורא את הרשומה, מזהה את הסוג, ומפעיל את מה שמתאים — דפדפן לקישור, אנשי קשר ל-vCard, הגדרות רשת ל-Wi-Fi. הרשומה היא הכול; התג רק מחזיק אותה.

וזו הסיבה שגודל הזיכרון של השבב חשוב בשלב הזה ולא לפני. רשומה של כתובת אינטרנט קטנה — ה-NDEF אפילו מקצר את "https://www." לבייט אחד — וקישור של 60–100 תווים נכנס בקלות ל-NTAG213, שיש בו 144 בייטים, כ-130 מהם פנויים לרשומה. איש קשר (vCard) עם שם, טלפון, מייל ואתר הוא כבר 200–350 בייטים ונכנס רק ל-NTAG215 (504) או ל-NTAG216 (888). רשומת Wi-Fi עם שם רשת וסיסמה ארוכה — באמצע. אם האפליקציה אומרת "אין מספיק מקום", זה לא באג: זה השבב.

איזו אפליקציה — אנדרואיד ואייפון

יש עשרות אפליקציות, ורובן עוטפות את אותה יכולת של מערכת ההפעלה. אנחנו משתמשים ב-NFC Tools של Wakdev — קיימת ל-אנדרואיד ול-אייפון, חינמית לכל מה שבמדריך הזה, ועם ממשק זהה בשתי המערכות, כך שהשלבים למטה נכונים לשתיהן. אלטרנטיבה טובה באנדרואיד היא TagWriter של NXP — יצרנית השבבים עצמה — שמדויקת יותר בפונקציות המתקדמות (סיסמה, שיקוף מונה), ופחות נוחה ליום־יום.

ההבדל בין המערכות אינו באפליקציה אלא במה שמסביבה. באנדרואיד, NFC הוא הגדרה שצריכה להיות דלוקה (הגדרות ← חיבורים ← NFC; ברוב המכשירים החדשים היא דלוקה מהקופסה), וכל אפליקציה יכולה לקרוא ולכתוב. באייפון, מ-iPhone 7 ואילך אפשר לכתוב לתגים דרך אפליקציה, ומ-iPhone XS ו-XR ואילך הטלפון גם קורא תגים ברקע — מצמידים, ומופיעה הודעה למעלה — בלי לפתוח כלום. באייפון 7, 8 ו-X הקריאה דורשת לפתוח אפליקציה קודם, ומי שמתכנת תג לקהל רחב צריך לזכור שחלק מהאייפונים הישנים לא יגיבו לו לבד. אפל מתעדת את היכולות האלה ב-Core NFC, וגוגל בתיעוד ה-NFC של אנדרואיד.

איפה מחזיקים את התג — הפרט שמכשיל את רוב הניסיונות

לפני שכותבים משהו, כדאי לדעת איפה האנטנה של הטלפון, כי "זה לא עובד" בשלב הזה הוא כמעט תמיד מיקום. באייפון האנטנה בקצה העליון של הגב, ליד המצלמות — מצמידים את התג לסנטימטר העליון של הטלפון, לא למרכז. באנדרואיד היא בדרך כלל במרכז הגב או מעט מעליו, אבל זה משתנה בין דגמים; חיפוש "NFC antenna location" עם הדגם נותן תשובה, וניסיון של עשר שניות עם תג על הגב, מלמעלה למטה, נותן אותה מהר יותר. תג קטן — מדבקה בקוטר 10 מ"מ, למשל — דורש דיוק של סנטימטר; כרטיס בגודל אשראי סלחני בהרבה.

שלושה דברים נוספים שחוסמים קריאה: כיסוי טלפון עבה או כזה עם מתכת או מגנט (הכיסויים עם טבעת MagSafe מפריעים לעיתים); משטח מתכת מתחת לתג, שמבטל את השדה המגנטי — תג רגיל על מקרר, על דלת ברזל או על גב מחשב נייד לא ייקרא, ולזה יש תגים עם שכבת פריט ייעודית; ותג אחר בסביבה — שני תגים זה על זה או בארנק אחד מבלבלים את הקורא. הכלל: תג בודד, על משטח לא מתכתי, מול האנטנה, בלי לזוז — ובתוך שנייה יש קריאה.

כתיבה ראשונה, צעד אחר צעד

נניח שהמטרה היא תג שפותח את דף הביקורות בגוגל של העסק — השימוש הנפוץ ביותר בהזמנות שמגיעות אלינו. הסדר ב-NFC Tools זהה בשתי המערכות:

1. קראו את התג קודם. לשונית Read, הצמדה. האפליקציה מציגה את סוג השבב (NTAG213 וכו'), את גודל הזיכרון הפנוי, האם הוא ניתן לכתיבה, ומה כבר כתוב בו. תג חדש יציג "ריק" או רשומה של היצרן. אם הוא מציג "Read-only" — הוא נעול, ואי אפשר לכתוב אליו; זה קורה עם תגים שנקנו מוכנים.
2. לשונית Write ← Add a record ← URL/URI. מדביקים את הקישור המלא, כולל https. עצה שחוסכת בייטים ותקלות: קישור לביקורת גוגל הוא ארוך (100+ תווים) — קצרו אותו קודם בשירות קיצור, או השתמשו בקישור הקצר שגוגל נותנת בעצמה בפרופיל העסק.
3. Write ← הצמדה. מחזיקים את התג מול האנטנה עד שמופיע אישור. שנייה־שתיים. אם הטלפון רוטט ומציג שגיאה — התג זז; מנסים שוב בלי לזוז.
4. בדקו עם טלפון אחר. לא עם זה שכתב. אייפון ואנדרואיד אם אפשר, כי ההתנהגות שונה: באנדרואיד הדפדפן נפתח מיד; באייפון מופיעה הודעה למעלה ולוחצים עליה.

אותם ארבעה שלבים לכל סוג רשומה, רק שבשלב 2 בוחרים אחרת. WhatsApp — לא "טלפון" אלא URL בפורמט wa.me/972501234567 (בלי אפס, בלי מקפים), שפותח שיחה ישירות; אפשר להוסיף ?text= והודעה מוכנה. אינסטגרם, פייסבוק, טיקטוק — URL רגיל של הפרופיל. Wi-Fi — רשומה ייעודית עם שם הרשת, סוג ההצפנה (WPA2 ברוב הראוטרים) והסיסמה; באנדרואיד הטלפון מתחבר בלחיצה, באייפון זה עובד רק דרך אפליקציה, ולכן לעסק כדאי להדפיס גם קוד QR לצד התג. איש קשר — רשומת vCard עם השדות, ובתג עם מספיק מקום. ניווט — URL של Google Maps או Waze לכתובת, שעובד בשתי המערכות טוב יותר מרשומת geo.

ושני שימושים שמצריכים מחשבה נוספת. תפריט של מסעדה — לא PDF ישירות (הקישור ארוך, והטלפון מוריד קובץ) אלא דף עם התפריט, וקישור קצר אליו; והתג עם סיסמה ולא נעול, כי תפריטים מתחלפים. "התקשר אלינו" — רשומת טלפון עובדת, אבל באייפון היא מבקשת אישור לחיוג, ובאנדרואיד פותחת את החייגן עם המספר; רוב העסקים בארץ מעדיפים WhatsApp, שפותח שיחה שאפשר לענות עליה אחר כך. ולכל שימוש, אותו כלל: הרשומה שנכנסת לתג היא מה שהלקוח יראה — לבדוק אותה כלקוח, בטלפון שאינו שלכם, לפני שמדביקים.

כרטיס ביקור: vCard בתג, או קישור לדף?

זו ההתלבטות השנייה בתדירותה אחרי "איזה שבב", ויש לה תשובה ברורה. vCard בתוך התג — רשומת איש קשר שהטלפון פותח ומציע לשמור — עובד בלי אינטרנט, בלי דף ובלי שירות, וזה היתרון היחיד שלו. החסרונות: הוא דורש NTAG215 לפחות, הוא מוגבל לשדות שהפורמט מכיר (שם, טלפון, מייל, אתר, חברה, כתובת — בלי תמונה בפועל, בלי קישורים לרשתות), הוא קפוא — טלפון שהתחלף פירושו מאה כרטיסים שצריך לכתוב מחדש או לזרוק — ובאייפון הוא נפתח רק דרך אפליקציה ולא בהודעה ברקע. קישור לדף — דף נחיתה קטן עם כפתורים "שמור איש קשר", WhatsApp, אתר, רשתות — נכנס ב-NTAG213, עובד ברקע בשתי המערכות, מתעדכן בלי לגעת בכרטיס, ומאפשר לספור סריקות. החיסרון: דורש אינטרנט ודף שמישהו מתחזק. ההמלצה שלנו לעסקים: קישור, תמיד, ובתג נעול; vCard — רק כשאין דף ולא יהיה. ואם בחרתם vCard, לכתוב אותו ב-NFC Tools ← Contact, למלא רק את השדות שבאמת נחוצים כדי לחסוך בייטים, ולבדוק שהוא נשמר נכון גם באייפון וגם באנדרואיד לפני שכותבים את הכרטיס השני.

סדרה של תגים לעסק — סדר העבודה

עשרה תגים לעשרה שולחנות, או חמישים כרטיסים לצוות, מתכנתים אחרת מתג אחד. אחד קודם. כותבים תג אחד, בודקים אותו בשני טלפונים — אייפון ואנדרואיד — במקום שבו הוא יידבק, ורק אז ממשיכים. אותה רשומה בדיוק. ב-NFC Tools הרשומה נשארת בלשונית Write אחרי הכתיבה; מצמידים את התג הבא ולוחצים Write שוב, ושוב. עשרה תגים לוקחים שתי דקות. נועלים בסוף, לא בהתחלה. נעילה אחרי שכל התגים נכתבו ונבדקו, כדי שתג עם שגיאה ייכתב מחדש ולא ייזרק. מסמנים. תג שנכתב ולא הודבק נראה בדיוק כמו תג ריק; נקודה בטוש, או הדבקה מיידית. ואם התגים שונים זה מזה — מספר שולחן, שם עובד — רשימה: גיליון עם מספר התג, מה כתוב בו, ותאריך; בעוד שנה, כשמישהו ישאל "מה יש בתג של שולחן 7", זה מה שיענה.

כמה רשומות בתג אחד — ולמה בדרך כלל לא

NDEF מאפשר כמה רשומות באותו תג, ו-NFC Tools מאפשר להוסיף אותן זו אחרי זו. בפועל, הטלפון מגיב לראשונה ומתעלם מהשאר — אנדרואיד פותח את הרשומה הראשונה, אייפון מציג אותה — ולכן תג עם קישור ועם איש קשר יתנהג כאילו יש בו רק את מה שכתבתם קודם. השימוש הלגיטימי היחיד לכמה רשומות הוא רשומת AAR (Android Application Record) אחרי רשומה רגילה: היא אומרת לאנדרואיד איזו אפליקציה לפתוח, ואייפון מתעלם ממנה. לכל מטרה אחרת — תג אחד, רשומה אחת, וזה גם מה שמונע את "למה זה פתח משהו אחר".

נעילה, סיסמה, ומה ההבדל

תג שנכתב אינו מוגן: כל מי שיש לו טלפון ואפליקציה יכול לכתוב מעליו משהו אחר — ותג על דלת של עסק הוא הזמנה לזה. שתי הגנות קיימות, ושונות מאוד.

נעילה (Lock / Make read-only) היא פעולה חד־פעמית ובלתי הפיכה: האפליקציה צורבת ביטים בשבב שמונעים כל כתיבה עתידית, לתמיד, מכל מכשיר — כולל מכם. התג הופך לקריאה בלבד עד סוף ימיו. זה הפתרון הנכון לתג שהתוכן שלו לא ישתנה: ביקורת גוגל, כתובת אתר קבועה, איש קשר של עסק. ב-NFC Tools זה תחת Other ← Lock tag, עם אזהרה כפולה, ובצדק. אנחנו ממליצים לנעול רק אחרי שבדקתם את התג בשני טלפונים, כי קישור עם שגיאת הקלדה בתג נעול הוא תג לפח.

סיסמה היא הגנה הפיכה שקיימת בשבבי NTAG213/215/216: סיסמה של 32 ביט (ארבעה תווים, בפועל) שבלעדיה אי אפשר לכתוב לתג — אבל מי שיודע אותה יכול. זה מאפשר לעדכן את התג בעתיד ולמנוע מאחרים לעשות זאת, וזה הפתרון לתג של תפריט שמתחלף, של מבצע, של קישור שיעודכן. ב-NFC Tools זה תחת Other ← Set password (בגרסת Pro באנדרואיד; באייפון יש אפשרות דומה), וב-TagWriter — תחת Protect. שתי אזהרות: הסיסמה נשמרת אצלכם — שבב NTAG לא מאפשר לשחזר אותה, ותג עם סיסמה ששכחתם הוא תג נעול לתמיד; ואפשר לבחור אם הסיסמה מגנה על כתיבה בלבד (הרגיל) או גם על קריאה — הגנה על קריאה הופכת את התג לחסר תועלת לקהל, ולכן כמעט אף פעם.

קריאה מול כתיבה — מה הטלפון עושה בכל צד

כדאי להבין את הפיזיקה בקצרה, כי היא מסבירה כמה מהמוזרויות. הטלפון הוא זה שמספק את האנרגיה: הוא משדר שדה מגנטי בתדר 13.56 מגהרץ, האנטנה שבתג קולטת אותו, וזה מה שמפעיל את השבב — אין בתג סוללה, ולכן אין לו "טווח" משלו; המרחק הוא של הטלפון, סנטימטר עד ארבעה, ובפועל מגע. קריאה דורשת אנרגיה מעטה, ולכן עובדת גם דרך כיסוי ובזווית. כתיבה דורשת יותר — השבב צורב תאי זיכרון — ולכן היא נכשלת בתנאים שבהם קריאה מצליחה: כיסוי עבה, תג שזז, טלפון עם אנטנה חלשה. וזו הסיבה שכתיבה נכשלת "סתם" ומצליחה בניסיון השני: ההצמדה הייתה שונה במילימטרים. הכלל לכתיבה: בלי כיסוי, על שולחן, בלי להזיז, ועד שמופיע האישור.

אייפון: אוטומציה בלי לכתוב לתג בכלל

יש דרך שנייה להשתמש בתג, שרלוונטית רק לתגים אישיים ורק באייפון, ורבים לא מכירים אותה: אפליקציית קיצורי דרך (Shortcuts) של אפל מאפשרת להגדיר אוטומציה שמופעלת בהצמדה לתג NFC — הדלקת מצב שקט, הפעלת טיימר, פתיחת ניווט הביתה, הדלקת אורות חכמים, הפעלת פלייליסט ברכב. האייפון לא קורא את התוכן של התג בכלל; הוא מזהה אותו לפי המספר הסידורי הייחודי (UID) שצרוב בו מהמפעל, ולכן זה עובד עם תג ריק לחלוטין, עם תג נעול, ואפילו עם כרטיס NFC של משהו אחר. ההגדרה: קיצורי דרך ← אוטומציה ← אוטומציה אישית חדשה ← NFC ← סריקה ← בחירת פעולות. המגבלה: זה עובד רק על האייפון שהגדיר את זה, כי ה-UID רשום אצלו — לא אצל התג. באנדרואיד את אותו דבר עושים עם אפליקציה נלווית (NFC Tasks של אותה חברה) שכותבת לתג הוראות שרק היא מבינה.

שלושה דברים שרוב האנשים לא יודעים על שבבי NTAG

התג יכול לספור. ל-NTAG213/215/216 יש מונה קריאות מובנה, ופונקציה שנקראת "שיקוף" (mirror) שמכניסה את המספר הזה אוטומטית לתוך הקישור בכל קריאה — כך שהאתר שנפתח יודע שזו הסריקה ה-347. אותו מנגנון יכול לשקף את ה-UID, כך שכל תג בסדרה שולח קישור ייחודי משלו. זה מה שמאפשר "כמה אנשים סרקו את התג בתערוכה" בלי שום שירות חיצוני. מוגדר ב-TagWriter, ודורש דף נחיתה שיודע לקרוא את הפרמטר.

המספר הסידורי אינו סוד. ה-UID של התג נקרא על ידי כל טלפון בלי סיסמה, ולכן "לאמת" משהו לפי UID אינו אבטחה — קיימים תגים שה-UID שלהם ניתן לכתיבה, ומי שרוצה ישכפל. מערכות שצריכות אבטחה אמיתית משתמשות בשבבים אחרים עם אימות קריפטוגרפי. לפתיחת קישור זה לא משנה; לכניסה לחדר — כן.

הזיכרון מוכר, השבב לא. "144 בייטים" הוא מה שנכתב באריזה, אבל ההבדל האמיתי בין הדגמים אינו רק הגודל: NTAG213 ו-215 ו-216 חולקים את אותן פונקציות — סיסמה, מונה, שיקוף, נעילה — ונבדלים בקיבולת בלבד, ולכן כל מה שנכתב כאן תקף לשלושתם. שבבים אחרים שנמכרים כ"NFC" — MIFARE Classic, למשל, או שבבים ללא NDEF — נראים זהים מבחוץ ומתנהגים אחרת לגמרי בטלפון, ובעיקר באייפון.

אפשר למחוק, אבל לא "לאפס". תג שנכתב ולא ננעל אפשר לכתוב מעליו בלי הגבלה — עשרות אלפי פעמים, לפי המפרט — ולכן אין צורך "לפרמט" אותו; פשוט כותבים רשומה חדשה. מה שאי אפשר הוא לבטל נעילה, לשחזר סיסמה, או לאפס את מונה הקריאות. השבב זוכר.

פרטיות — מה התג חושף, ומה לא

שאלה שמגיעה בעיקר ממי שמדביק תג בבית: "מישהו יכול לקרוא לי את הטלפון דרך התג?" לא. תג NFC הוא זיכרון פסיבי — הוא לא מתחבר לטלפון, לא מריץ עליו כלום, ולא יודע מי סרק אותו. מה שהטלפון עושה עם הרשומה — לפתוח קישור, לשמור איש קשר — הוא תמיד באישור המשתמש, וטלפון לא מתחבר ל-Wi-Fi ולא מתקשר בלי לחיצה. הסיכון האמיתי הוא הפוך: תג שלכם במקום ציבורי, לא נעול, שמישהו כותב מעליו קישור אחר — לאתר שלו, או לאתר זדוני — והלקוחות שלכם סורקים "את התג של העסק". זו הסיבה לנעילה, וזו הסיבה שתג בעסק תמיד נבדק מדי פעם בסריקה. ובאשר למידע שבתג: הוא גלוי לכל מי שסורק, ולכן לא כותבים בו סיסמת Wi-Fi של הרשת הפרטית — רק של רשת אורחים — ולא פרטים שלא הייתם מדפיסים על שלט.

למה זה לא עובד — אבחון לפי תסמין

מה ניתן למצוא אצלנו בחנות — ואיזה תג לאיזה שימוש

הבחירה נגזרת ממה שכותבים ומאיפה מדביקים, וקטגוריית ה-NFC שלנו בנויה סביב זה. לקישור בודד — ביקורות, אתר, WhatsApp — מדבקות 10 מ"מ NTAG213 לשימוש אישי ולהטמעה בהדפסות, ולקהל — מדבקות גדולות יותר שקל לפגוע בהן. למשטח מתכת — מדבקות אנטי־מתכת NTAG215 בקוטר 25 מ"מ, שהן גם הבחירה הנכונה לדלת ולדלפק. לכרטיס ביקור עם vCard — כרטיס PVC NTAG215 או כרטיסי עץ NTAG213 אם הקישור מספיק ו-vCard לא נדרש. ולאוטומציות באייפון — כל תג, כולל דיסקיות NTAG215 על מחזיק מפתחות. שאלה שחוזרת: "כמה תגים לקנות לעסק?" — שניים לכל נקודה, כי הראשון ננעל אחרי בדיקה, והשני הוא זה שמדביקים אחרי שהראשון עבד. ועוד אחת: "מדבקה או כרטיס לדלפק?" — כרטיס, כמעט תמיד: השטח הגדול סולח למיקום לא מדויק של הטלפון, הוא לא נקרע, ואפשר להדפיס עליו "הצמידו כאן".

מהחנות — רלוונטי לכתבה

מוצרי NFCמדבקות NFC אנטי-מטאל NTAG215 קוטר 25 מ”מ – להדבקה על משטחי מתכת75 ₪ מוצרי NFCמארז 5 כרטיסי NFC מעץ טבעי NTAG213 לכרטיסי ביקור חכמים ואוטומציה75 ₪ מוצרי NFCכרטיס ביקור NFC יוקרתי ממתכת NTAG215 – גימור כסף מוברש49 ₪ מוצרי NFCתג מדבקה NFC עגול NTAG215 קוטר 25 מ”מ לתכנות חכם ואוטומציה60 ₪

← בחזרה למרכז הידעלקטגוריית NFC

שאלות נפוצות על תכנות תגי NFC

תכנות תג NFC הוא עניין של דקה כשיודעים ארבעה דברים: איפה האנטנה, איזו רשומה, כמה מקום יש בשבב, ומתי לנעול. כל השאר — הכתיבה עצמה — הוא הצמדה ואישור. מי שרוצה להמשיך משם: איך מטמיעים את התג בתוך הדפסת תלת־ממד, ו-עשרה שימושים למי שכבר יודע לכתוב ומחפש מה.

אסף צבארי — בעלים של מייקר דיפו. רואה חשבון ומנהל כספים לשעבר שהפך תחביב של שנים לעיסוק מלא, ועוסק בעצמו בהזמנות, בפניות ובמציאת הפתרונות ללקוחות החנות.